פוסט אורח: מאיה יעקובי עם הלומוכרום טורקיז

אל צילום אנלוגי הגעתי ממש במקרה, מתישהו בין גיל 17 ל18, אחרי שנמאס כבר לצלם פורטרטים של חברותיי עם המצלמה הדיגיטלית הכבדה שהייתה לי בזמנו, חבר שהגיע מגרמניה עם מצלמה אדומה מבריקה, קלה בצורה מפתיעה שנראתה לגמרי כמו צעצוע ואני חייבת לומר שהיה לי ספק קטן אם היא באמת עובדת.

שעשעה אותי העובדה שמצלמות פילם עדיין קיימות וביקשתי ממנו שילמד אותי להשתמש בה רק מתוך סקרנות והתלהבות מהמראה המצועצע שלה.

מפה לשם, כיום בבעלותי 5 מצלמות לומוגרפיות: דיאנה, דיאנה מיני, ספרוקט רוקט, פישאיי #1 ופישאיי #2, שונות לגמרי זו מזו גם במראן וגם בתמונות שיוצאות מהשימוש בהן. מהר מאוד התאהבתי בעולם הלומוגרפי שמחזיר את הצילום האנלוגי להיות משהו צעיר ואפנתי, מנגיש אותו גם לאנשים שאין להם את האמצעים לקנות מצלמת פילם בכמה אלפי שקלים ולאלה שלא "נולדו" לתוך עולם הצילום האנלוגי.

למרות אוסף המצלמות הלומוגרפיות המרשים שאגרתי במהלך השנים האחרונות, המצלמה שאני משתמשת בה הכי הרבה זו דווקא מצלמת האולימפוס החצי-אוטומטית הפשוטה שלי, מתנה שקיבלתי בירושה מסבי ז"ל, ולא מאכזבת מאז שנות ה-80. את רוב הסרטים שלי אני מעניקה לה, בכל פעם סרט מסוג שונה, פעמים רבות של לומוגרפיה.

סרט צילום לומוגרפי שאהוב עליי במיוחד הוא ה-(Lomochrome Turquoise(35mm\120, סרט מיוחד שמעניק לתמונות הכי סטנדרטיות כביכול אופי חללי-אפוקליפטי פנטסטי והופך את הצילום לחוויה מסקרנת מהרגע שלוחצים על כפתור הצילום והסבלנות לראות את התוצאות (אם היא לא הייתה מעטה עוד לפני) הופכת קטנה מאי פעם.

הכי כיף לצלם בסרט אובייקטים צבעוניים, שבסוף עוד עלולים לקבל שינוי חד ולהפוך לצבעם המקביל. בנוסף, אם משתמשים בסרט בשעות הלילה, יש לשים לב לעבוד עם פלאש וחשיפה ארוכה מספיק בכדי 'לעורר' את הסרט.

בקיצור, ממליצה!

מאיה יעקבי היא לומוגרפרית ותיקה בקהילה המקומית, זוכת פרסים מלומוגרפיה העולמית והישראלית וחברה טובה שלנו.

רוצים\ות גם אתם\ן לכתוב כתבה לאתר? דברו איתנו במייל [email protected] ותקבלו מתנה שווה על חשבוננו!

כל הזכויות שמורות, ט.ל.ח.